רק הטלת אחריות אישית על קבלנים ראשיים תמנע תאונות עבודה

מי הוא אותו מנהל עבודה, אשר החוק הטיל על כתפיו אחריות כה גדולה לשמירה על שלומם, בטיחותם וחייהם של העובדים באתר הבנייה?

 

מאות פועלי בניין נהרגו בתאונות עבודה בישראל בשנים האחרונות. המצב המשפטי הקיים, המאפשר לקבלנים לגלגל את אחריותם על מנהלי העבודה שהם עצמם מעסיקים – מנציח את הבעיה

 

מאת: מוזי בוטון, MBA M.Sc., ויונתן אהרונסון, עו"ד MBA

 

יין צ'ונגואי, פועל בניין בן 51 מסין, נפל מגובה של 15 מטרים אל מותו. התאונה המחרידה אירעה בחודש פברואר השנה, בעת שצ'ינגואי עמד על פיגום, בקומה החמישית של אתר בניה באשדוד, בו עבד. הוראות הבטיחות בעבודה מחייבות לקשור כל פועל העובד בגובה כזה ל"רתמה", אבל צ'ונגואי לא היה קשור. לכן, כשמעד ואיבד את שיווי משקלו  – דבר לא יכול היה להצילו. שמו התווסף לרשימה העצובה של מאות (!) פועלי הבניין, שנהרגו בשנים האחרונות באתרי בניה בישראל[1].

המשטרה פתחה מיד בחקירה וכצפוי, נתגלו ליקויי בטיחות במקום[2]. הקבלן הראשי, מצידו, הפנה אצבע מאשימה אל מישהו אחר: "מנהל הפרויקט לא נכח באתר כאשר התרחש האירוע", נכתב בהודעת הנהלת החברה[3].

הטלת אשמה במנהלים בשטח היא תגובה אופיינית לתאונות עבודה בישראל. המקור החוקי לכך מצוי בתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה) התשמ"ח-1988, הקובעות, כי מרגע שקבלן ראשי מינה מנהל עבודה לאתר, האחריות ליישום דרישות  הבטיחות בעבודה באתר הבנייה, עוברת למנהל העבודה, ואילו הקבלן הראשי ("מבצע הבנייה) והמזמין  משתחררים למעשה מהאחריות כמעט לחלוטין: "מנהל העבודה חייב למלא אחר הוראות תקנות אלה ולנקוט צעדים מתאימים כדי להבטיח שכל עובד ימלא אחר התקנות הנוגעות לעבודתו", נכתב בתקנות. רק בנסיבות, בהן "לא מינה מבצע הבניה מנהל עבודה… רואים את כל החובות המוטלות על מנהל העבודה כמוטלות על מבצע הבניה".

בשלב זה השאלה המתבקשת היא: מי הוא אותו מנהל עבודה, אשר החוק הטיל על כתפיו אחריות כה גדולה לשמירה על שלומם, בטיחותם וחייהם של העובדים באתר הבנייה?

התשובה לשאלה זו עשויה להפתיע כל מי שלא מכיר מקרוב אתרי בניה: "מנהל עבודה" אינו אלא מנהל זוטר, המועסק על ידי הקבלן הראשי ותלוי בו לחלוטין לפרנסתו ולעתידו. למרות שבתקנות  הבטיחות בעבודה (עבודות בניה) התשמ"ח-1988, מוגדר מנהל העבודה כמחזיק במקום העבודה או במילים אחרות מנכ"ל האתר, בפועל–למנהל העבודה  יש יכולת השפעה מוגבלת מאד, ביחס לאחריות המוטלת עליו על פי החוק.

מנהל עבודה, המגלה ליקויי בטיחות באתר בניה (למשל, ליקויים הדורשים הפסקת עבודה מיידית) נכנס למצב של ניגוד אינטרסים קשה מנשוא. מול האפשרות התיאורטית בלבד שתתרחש תאונת עבודה, עליו לקחת בחשבון את האפשרות הוודאית והמיידית של התנגשות עם המעסיק שלו (הקבלן הראשי) ואת הפגיעה האפשרית בפרנסתו. האמנם בנסיבות אלה יבחר כל מנהל העבודה תמיד באפשרות הנכונה (הפסקת עבודה)?

הגורמים היחידים היכולים באמת לקבל החלטות לגבי נושאי הבטיחות בעבודה באתרי בניה הם הקבלנים הראשיים והיזמים (מזמיני העבודה) וכן הדירקטורים ונושאי המשרה שלהם. ואולם גורמים אלה נעדרים כולם מוטיבציה כלכלית אמיתית לאכוף את חוקי הבטיחות. וזאת, כאמור, משום שלאחר שמינו מנהל עבודה –  השתחררו מאחריותם.

 

את התוצאה הבלתי נמנעת של מצב זה ניתן לראות באתרי בניה ברחבי הארץ:

  1. אתרי בנייה רבים מוחזקים ברמה ירודה, עם אכיפה מינימלית של דרישות חוקי הבטיחות בעבודה, ומענה מינימלי למפגעים ולסיכונים;

  2. באתרים רבים, פועלי הבניין עובדים ללא ציוד מגן אישי או תוך שימוש חלקי ורשלני בציוד כזה;

  3. הנהלות של חברות קבלניות רבות מאופיינות בחוסר ידיעה, אדישות והתעלמות מצד מנהלים, דירקטורים ונושאי משרה בכל הנוגע לדרישות בטיחות בעבודה.

  4. קיימת תופעה הולכת ומתרחבת של זיוף אישורי הדרכה לעבודה בגובה. בשנת 2008 נכנסו לתוקף תקנות חדשות, המחייבות הדרכה לעבודה בגובה. בפועל קיימת (בעיקר בקרב קבלנים ראשיים קטנים) תופעה הולכת מתרחבת, במסגרתה מדריכי בטיחות "מוכרים" תעודות ורישיונות לעבודה בגובה – מבלי שנתנו הדרכות בפועל. התופעה מתרחבת בחסות עצימת עיניים, חוסר אכפתיות ואדישות מצד מנהלים, ובשל העובדה שבעזרת "רכישת" רישיונות, קבלנים ראשיים יכולים למנוע "בזבוז" שעות עבודה יקרות על הדרכות עבודה בגובה.

 

בעקבות מותו של צ'ונגואי הורה משרד הכלכלה, בצעד מבורך, לסגור את אתר הבניה בו אירעה התאונה, תוך שימוש לראשונה בנוהל חדש של המשרד – "צו הבטיחות המורחב". אולם הסתמכות על פעילות פיקוח של המשרד, אינה מומלצת, בלשון המעטה: בכל אגף הפיקוח של מנהל הבטיחות במשרד הכלכלה, יש בסך הכל 17 פקחים אשר אמורים לפקח על כ-12,000 אתרי בניה ברחבי הארץ[4]. בנסיבות כאלה, הסיכוי שייאכפו חוקי הבטיחות באופן אפקטיבי- גם כשלא מתרחשים אסונות – קלוש ביותר.

שינוי אמיתי במצב יבוא רק מאכיפה פנימית, אשר המוטיבציה שלה כלכלית, פלילית, ואישית: יש לתקן את חוקי הבטיחות בעבודה, באופן המטיל אחריות פלילית על קבלנים ראשיים, ומנהליהם – ביחד ולחוד עם מנהלי העבודה שמינו.

שחרורם של קבלנים ראשיים מאחריות אינו צודק, אינו חכם ומנציח התרחשות של תאונות העבודה קשות, כמו זו של יין צ'ונגואי.

 

https://www.themarker.com/opinion/1.2996560

 

——————————————–

מוזי בוטון MBA M.Sc., הינו מומחה התחום הבטיחות בעבודה מזה יותר מ-20 שנים; מרצה במוסד לבטיחות ולגהות, במכון התקנים, במכללות וארגונים שונים. מומחה לבנייה של מערכים לניהול הבטיחות וניהול הסיכונים, מדריך בטיחות בגובה, ממונה בטיחות בענף הבנייה.

יונתן אהרונסון הוא עורך דין, בעל תאר שני במנהל עסקים, מומחה במשפט מסחרי ותאגידים.

 


[1]  הארץ 10.2.16 "מאות פועלי בניין נהרגו בעשור האחרון, אף קבלן לא איבד את רישיונו" https://www.haaretz.co.il/news/education/.premium-1.2847234

[2]   הארץ, 24.2.16 "משרד הכלכלה: כל אתר בנייה שאירעה בו תאונה — ייסגר"

[3]  הארץ 21.2.16 "פועל בניין מסין נהרג באתר בנייה באשדוד" https://www.haaretz.co.il/news/education/1.2857790

[4]  הארץ, 15.12.15 "פקח בנייה אחד מופקד על כל 700 אתרים, מחציתם לא עברו בדיקה"  https://www.haaretz.co.il/news/education/.premium-1.2798636